רד"ק
מאיש ועד אשה. דרשו בו בדבר עמלק כתיב ויחמול שאול והעם על מיטב הצאן וגו' יצאתה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה ובנוב עיר הכהנים כתיב מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב יצאתה בת קול ואמרה לו אל תרשע הרבה יש לתמוה כי בכל אשר הזכיר הכתוב עונות שאול לא ראינו שהזכיר עון נוב עיר הכהנים ואפילו כשקראם בית הדמי' לא אמר אלא על אשר המית את הגבעונים ולא אמר הכהנים ונראה כי חייבים היו הכהנים ולא נגלה בכתוב עונם זולתי עון בית עלי ואף על פי כן נענש שאול על דמם שנפל בחרב פלשתים הוא ובניו ואמרו רז"ל גדולה לגימה שמרחקת הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עין מן הרשעים ומשרה שכינתו על נביאי הבעל ושגגתה עולה זדון מרחקת את הקרובים מעמון ומואב מקרבת את הרחוקים מיתרו דכתיב קראן לו ויאכל לחם מעלמת עין מן הרשעים ממיכ' משרה שכינתו על נביאי הבעל מעדוא הנבי' דכתיב ויהי הם יושבים על השלח' וגו' ושגגתה עולה זדון שאלמלא הלוהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרג נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו:
אברבנאל
והנה צוה עוד שאול שיכה את העיר לפי חרב מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה, כדי שכל ישראל ישמעו ויראו ויפחדו אם יבא דוד עוד ביניהם שיתפשו אותו ואת אנשיו חיים ויביאום אל שאול, כדי שלא ימיתם כאשר המית לאנשי נוב עם היותם כהנים להשם. והנראה שהיו גבעונים דרים בנוב חוטבי עצים ושואבי מים לבית השם, כמו שהתנה יהושע עמהם (יהושע ט׳:כ״ג) וכמו שיתבאר בסוף זה הספר (שמואל ב' כ"א) שנענשו בני ישראל על שצוה להרגם שם, והיה זה במה שצוה להרוג את אנשי נוב כלם. והנכון הוא ששאול חשב שהיו הכהנים האלה מזרע בית עלי, ושלכן חטאו בדבר דוד בהיותם רעים וחטאים להשם מאד, ושלכן היה מהצדק שימותו כלם אחרי היותם מקוללים מפי השם, ושגם הגבעונים אשר היו בנוב הערימו נגדו כאשר עשו אל יהושע ולכן צוה להרגם כלם יחד, וצוה שיחרימו כל אשר להם לפי שלא יחשוב אדם שעשה זה שאול לשלול שללם, כי אם להיותם מורדים במלך ולכן היה ראוי שימותו. ואמרו חכמינו ז"ל במדרש קהלת (דף ק"ג ע"ג) בדבר עמלק כתיב ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן וגו', יצתה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה, ובנוב עיר הכהנים כתיב מעולל ועד יונק, יצתה בת קול ואמרה אל תרשע הרבה, ר' שמעון בן לקיש אמר כל מי שעושה עצמו רחמן במקום אכזרים סופו שיהיה אכזרי במקום רחמנים. ועוד אמרו חכמינו ז"ל בסנהדרין פרק חלק (ק"ג סוף ע"ב), גדולה לגימא שמרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עין מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון. מרחקת את הקרובים, עמון ומואב, דכתיב (דברים כ"ג י') על דבר אשר לא קדמו וגו', ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דכתיב (שמות ב' כ') קראן לו ויאכל לחם, ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה (שופטים י"ז וי"ח), ומשרה שכינתו על נביאי הבעל מעדו הנביא, שנאמר (מלכים א' י"ג כ') ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר השם אל הנביא אשר השיבו, ושגגתה עולה זדון, שאלמלא הלוהו יהונתן אל דוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו, והנה עם מה שאמרתי הותרה השאלה החמשית: